איור: רותם קודיש

השנה השנייה של חפוז נפתחת בצלה של מלחמה. תהינו רבות על משמעות פרסום גיליון חדש בעת הזו, כמו גם על שאלת היצר והיצירתיות אל מול האבל והמתח...

תקשיב לי טוב אחי / מה שאנחנו צריכים לעשות בשביל לפתור את החרא הזה / זה מה זה פשוט אחי / מה שאנחנו צריכים לעשות אחי / זה פשוט לזיין את כל...

אַתְּ לא יודעת מה לבקש (לא, זו לא כוס מים. את לא רוצָה לָשֶׁבֶת) בכניסה דלת הבית לא נסגרת זוגות זוגות נעליים צבאיות עוברות מבחוץ לבפנים...

אִמָּא מִלְחָמָה יוֹלֶדֶת אוֹתִי מֵחָדָשׁ אֵיבַר מִינָהּ מְדַמֵּם, מְכֹעָר וְרָפוּי אֲנִי נִפְלָט מִמֶּנּוּ חָמוּשׁ וְרַצְחָנִי...

וְלֹא הָיָה לִי כְּחוֹל שַׁלְדָּג בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית. רַק עוֹרְבִים קוֹרְעִים בְּחֻדֵּי הַגַּגּוֹת. וְלֹא הָיִיתָ עִמִּי, רְחוֹקִי...

וְעַכְשָׁו, אַחֲרֵי שֶׁיָּרִיתָ בִּי אַחֲרֵי שֶׁנָּפַלְתִּי קָצוּר לְרַגְלֶיךָ עַל הַשְּׁבִיל אַחֲרֵי שֶׁדָּמִי הִגְמִיעַ מַרְוָה...

אֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה כְּלוּם עִם הַפֹּת חוּץ מֵהַקָּנֶה שֶׁל הָרוֹבֶה אֲנִי שׁוֹאֶבֶת אוֹתוֹ פְּנִימָה וּמוֹחֶצֶת וּמוֹצִיאָה...

מי ידע שתהיה מלחמה, מלמלתי כשיצאת מהאוטו, ספק לעצמי ספק אלייך, ואני אפילו לא יודע אם שמעת את זה כשהסתכלת עליי דרך החלון עם החיוך המריר...

גָּדֵר מִתְעוֹרֶרֶת בִּנְשִׁיקַת הַפְרָדָה שְׂפָתַיִם עֲטוּפוֹת פֵּד גָּזָה יְהוּדִיָּה מֵעַזָּה אִשָּׁה חַיָּה בְּתוֹךְ סוֹגְרַיִם...

הֵם רוֹצִים אֶת הַדָּם אֲבָל אֲנִי רוֹצָה לְדַבֵּר הֵם רוֹצִים אֶת הַדָּם אֲבָל אֲנִי רוֹצָה לְחַבֵּר הֵם רוֹצִים אֶת הַדָּם אֲבָל אֲנִי...

בלילה שבו זיהו את אמא שלךָ, שירי התקשרה ואמרה לך להגיע. אתה עומד כמו אידיוט בכניסה לבית של ההורים שלה ודופק בשקט, בשביל לא להעיר אף אחד....

יָוָן אֵינֶנָּה מְדִינָה פָּסִיבִית כְּלָל, אֵינֶנָּה פָּסִיבִית כְּלָל וּכְלָל אִם חוֹטְפִים לָהֶם אֶת מֻשָּׂא זִקְפָּתָּם, הָאִשָּׁה...

הַהֶבְדֵּל הַבּוֹהֵק, הַנָּחוּץ כֹּל כָּךְ, בּוֹ אֵין לִטְעוֹת, בֵּין מְצִיאוּת מְסֻיֶּטֶת לִמְצִיאוּת סְתָם. הַשֶּׁינָה רְווּיַת...