top of page
שתינו בהוא החדש ליד לילינבלום. שאלתי אותה אם היא מחכה למישהו והיא אמרה שלא, "באט יו קנט סיט היר". אז הלכתי. ואז היא קראה לי "מיי פרינד" והיה לה מבטא מהודר, חד כזה, וחיוך על הפנים. "אי אם ג'אסט גו'קינג". חזרתי והתיישבתי מולה. אני אוהב במיוחד את הסַקְרָנִיּוֹת. בעיקר כשהן מוכנות לחלוק משהו מהן, ואני בתמורה משהו ממני. יש ערבים שבהם נכון להתפשר וזה כנראה אחד כזה. אני חושב על ההולנדית משבוע שעבר. גם היא משם? לא, לא נראה לי. אם כי המבטא דומה, יש משהו אחר.
"אר יו היר און וורק?". "נו, ג'אסט און וייקיישן".
המשכנו לדבר, עוד ואז עוד קצת והיא שתתה כמו שלא שתיתי בחיים. אולי היא לא מכירה את המחירים כאן, או שהיא חושבת שאני אשלם. בשביל מה שרציתי זה לא משנה. כשסיימנו היא קמה מהר, קמתי גם אני בשביל לתפוס אם תיפול, אבל לא - היא הלכה לגמרי רגיל. כאילו ישבנו על שתי כוסות לבן ויש לה עוד יום שלם להעביר. המשכנו עד שאמרה: "אי דונט נו וור יו ליב", שזה אצלן - קח אותי אלייך. חשבתי על כל אלו שהלכתי איתן באותה הדרך, שביצעתי את אותו התרגיל. היה בה משהו קצת אחר אבל לא התייחסתי לזה.
בדרך היא דיברה. אני שתקתי. סיפרה לי על אחד, הְר פרנקל, שהיא עובדת קשה בשבילו והוא בתמורה לא משלם לה כלום כמעט, אבל זה תיק מתוקשר אז זה בסדר. הנהנתי. לא הייתי בטוח שהבנתי אז לא עניתי. רק שנמשיך ונגיע ואז כבר לא תהיה זו עברה להתפשט. אני לא מהמזדיינים בשירותים ונראה לי שגם היא לא. אני אוהב להביא אותן אלי ולעשות להן את ההצגה, להיות ג'נטלמן. הנה אנחנו מגיעים. "איטס אובר היר", אני אומר לה ומפנה אותה אל מעבר לפינת הקיר המתפורר. היא עוצרת ואני פותח את הדלת בשבילה. "דה אלוויטור איז ברוקן" אני ממשיך ומוביל אותה אל המדרגות. אז, מניח את ידי לפניה,נותן לה להיעזר בי בשביל לדלג מעל השתיים הראשונות. היא מצחקקת וממשיכה לבד. כמו תמיד אני מאחוריה. אני מוציא את המפתח, הדלת נפתחת, מנורה נשארה דלוקה בשירותים. קצת מבולגן אבל בחושך לא רואים הרבה.
"יו הב א שאוור?" היא שואלת כאילו נמשכו עיניה אל האור היחיד, אני עונה שכן. היא ניגשת למקלחת ואני לארון. "איטס אוקי", היא עוצרת אותי כמו הכירה את רצוני, "אי וויל יוז יורז". "פליז", אני אומר לה ויוצא בנימוס. מאחורי אני שומע את הדלת נסגרת, את המים נפתחים.
אני מתיישב במטבח ומחכה. אני חושב איך כל אחד, כשהוא רואה איזו נורווגית עם היורגן שלה, או איטלקייה עם האנדראו, רוצה לגשת ולומר לה: "מותק, בואי תראי מה זה גבר אמיתי". רוצה לעשות לה עם העיניים ושההאנס או הארנולד יוריד לו אגרוף. הוא רוצה אבל לא עושה, הוא חזור הביתה ופותח פורנו בלונדיניות בשקט, שחברה שלו לא תשמע. עושה סבב, שניים, ושוכח מזה. אבל לא אני.אני חייב. אליס מסקוטלנד ונִיקוֹ מיפן, קלַרה מאיטליה ודַאוּ מקופנגן.. ועכשיו זאתי, איך קוראים לה?
היא נראית קצת כמו המורה ההיא, אלונה, שבכיתה ד' אמרה שחבל על הפוטנציאל שלי. שהייתה צועקת עלינו ודופקת על השולחן, אבל בכל זאת אהבנו אותה. או לפחות הבנים אהבו. שלא אקרא לה אלונה בטעות, והיא תעצור ותבהה בי במבט האירופי הזה. כוס אמק, איך שהן מסתכלות עלייך. איפה היא? אני מקשיב, אבל לא שומע מים. אין גם זכר לתנועה. "מוזר", אני חושב וקם בשקט מהכיסא.
האור במקלחת כבוי. הדלת פתוחה מעט. לאט חומקים אדים אחרונים מהחום אל הקור שבחוץ. היא הלכה, אני מבחין בסימני הרגליים הרטובים. הם נמשכים מהמקלחת אל עבר החדר. קצרים וצמודים זה לזה - בוודאי לא שמעתי אותה. אני עוקב אחריהם בשקט, מביט במיטה. החדר גם הוא חשוך, אך עורה הבהיר בולט מתחת לשמיכה - רגל וחצי מגבה. היא ערומה? כן, אולי. אני לא יודע.
לכבוד הגיליון השלישי של חפוז בחרנו הפעם באחד הנושאים שהכי מרתקים אותנו ושייכים יותר מתמיד לעולם הכאוטי בו אנו חיים: התמכרות. מסכים, סוכר,...
פצעים מגלידים מאליהם, אין מה לזרז אותם. לא – אין צורך למהר ולקלף את העור הפגוע, הקרוש, שנולדת תחתיו רקמת עור חדשה, ורודה מאוד, חשוכת שמש,...
בראשית היה ערוץ RTL וגניחות מזויפות בגרמנית. בעצם לא, לא מדויק, בראשית היה את אבא של מיכאל מכיתה ד׳ 2, שבמגירת המיטה שלו מיכאל גילה מקבץ...
bottom of page
Comments