top of page

שוקו / לורן מילק

  • lennzid
  • 26 בפבר׳
  • זמן קריאה 2 דקות

עודכן: 5 במרץ

הִיא פּוֹצַעַת בְּשִׁנֶּיהָ אֶת עוֹרָהּ שֶׁל הַשַּׂקִּית וְיוֹנֶקֶת מִמֶּנָּה

חָלָב בְּקוֹל רָם. אֲנִי מַבִּיטָה בָּהּ בְּסַקְרָנוּת שֶׁל תִּינֹקֶת.

מַעֲשֵׂה הָאֲהָבִים הַשָּׁקוּף בֵּין הַשַּׂקִּית לְבֵינָהּ נִגְלֶה לְעֵינַי,

וּמֵעֵינַי לִשְׂפָתֶיהָ, שֶׁלֹּא יוֹדְעוֹת עַל אוֹתוֹ עָווֹן בַּיְשָׁנִי.

הִיא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ, מַשְׁאִירָה אֶת הַתִּיק שֶׁלָּהּ פָּעוּר

לְפָנַי, הוֹלֶכֶת לְכִוּוּן הַנַּהָג, לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אֵיךְ מַגִּיעִים

לִרְחוֹב הַמַּסְגֵּר. הִנֵּה זָרְקָה אֶת שַׂקִּית הַשּׁוֹקוֹ הַמְּדֻלְדֶּלֶת

אֶל הַפַּח, וְחָזְרָה אֶל הַחוֹב בְּעֵינַי. לִבִּי גְּמַל שְׁלֹמֹה

הַמְּאֹהָב בְּנָאקָה. אֲנִי כֻּלִּי מְנֻקֶּבֶת, אֲבָל הִיא מַצְלִיחָה

לִמְצֹא מָקוֹם וּלְחוֹרֵר בִּי עוֹד נֶקֶב אֶחָד. פָּנֶיהָ יָפִים כְּמוֹ חוֹמַת סִין

עִם חֲרִיר בָּאֶמְצַע. הַאִם אוּכַל לַחְדֹּר כְּמוֹ טִפּוֹת הַשּׁוֹקוֹ

לְתוֹכָהּ? טֶרֶם דִּבַּרְנוּ, יֵשׁ בֵּינֵינוּ שָׂפָה, כְּמוֹ שֶׁלַּבּוּלְגָּרִים

יֵשׁ גְּבִינָה, לַמֶּקְסִיקָנִים נָאצ'וֹס, לַבֶּלְגִּים שׁוֹקוֹלָד.

אֲנִי רוֹצָה לִלְמֹד אֶת הַשָּׂפָה שֶׁלָּהּ, לְהַעֲמִיק בְּתוֹךְ

מַטְבְּעוֹת לְשׁוֹנָהּ. עֵינֶיהָ עֵינֵי בֻּבָּה עֲצוּמוֹת לְרַאֲוָה.

הַאִם כְּדַאי לִי לְהָעִיר אוֹתָהּ?


אֲנַחְנוּ כִּמְעַט מֵתוֹת. עַל הַכְּבִישׁ מִתְפַּתְּלוֹת נָשִׁים סְלוּלוֹת זוֹ בָּזוֹ.

בִּשְׂדֵה פְּרָחִים רָצָה אֱלוֹהִית אַחַת, אנִי רוֹצָה לַעֲלוֹת עַל גֶּשֶׁר צַוָּארֵךְ.

בְּעוֹד שְׁתֵּי תַּחֲנוֹת תָּרִימִי אֶת דִּמְעָתִי אֶל רֹאשׁ הַתֹּרֶן.

בְּעוֹד תַּחֲנָה תַּחְלִיקִי אֵלַי כְּמוֹ צִפֹּרֶן, תַּהַפְכִי אוֹתִי

לַחֲלַב צִפֳּרִים.

הִיא מַחְמִיאָה לִי עַל הַגִּ'ינְס שֶׁלִּי וַאֲנִי מְחַיֶּכֶת. הִיא שׁוֹאֶלֶת

כַּמָּה זֶה עָלָה לִי. אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ: מָה הַמִּדָּה שֶׁלָּךְ? הִיא כּוֹתֶבֶת

אֶת הַמִּסְפָּר עַל כַּרְטִיס הַנְּסִיעָה. הִיא מְבַקֶּשֶׁת: תִּשְׁמְרִי לִי זוּג.

אֲנִי מְגַלָּה לָהּ שֶׁאֶת הַגִּ'ינְס שֶׁלִּי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת לְבַד. צָרִיךְ לִבְחֹר

קְרִיסְטָלִים וּבְעֶזְרַת פִּינְצֶטָה לְהוֹסִיף טִפּוֹת דֶּבֶק וּלְקַשֵּׁט אֶת הַכִּיסִים,

אַחֶרֶת בַּחֲנוּת זֶה יַעֲלֶה לָהּ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים. הִיא מִתְלוֹנֶנֶת

שֶׁאֵין לָהּ כּוֹחַ לַעֲשׂוֹת גִ'ינְס. אֲנִי נוֹתֶנֶת לָהּ לְהִשְׁתַּחֵל אֶל תּוֹךְ גּוּפִי

בְּקַשִּׁית, מְקַלֶּפֶת מִמֶּנָּה קְרִיסְטָלִים כְּנֶשֶׁל נְחָשִׁית. אֲנִי עוֹשָׂה לָהּ גִ'ינְס.

רַק צֶבַע הַקְּרוֹקְס מַבְדִּיל בֵּינֵינוּ. דַּלְתוֹת הָאוֹטוֹבּוּס נִפְתָּחוֹת בִּכְאֵב

כְּשֶׁהִיא יוֹרֶדֶת, נַעֲלֶיהָ אֲדֻמּוֹת עִם חֹרִים, הַכַּרְטִיסָן מְבַקֵּשׁ

לְהַבִּיט בַּנְּקָבִים.


לורן מילק, כלת פרס מטולה לשירה לשנת 2023 ופרס אס״י לשירה לשנת 2012, עורכת שירה ב"הכיוון מזרח" בהוצאת אחותי. תיסלם דאוד הוא ספרה החמישי שראה אור בהוצאת טנג'יר.



דבר מערכת: גיליון אוכל וארוטיקה

בגיליון השמיני של כתב העת חפוז, שעוסק בשילוב הכה מתבקש של ארוטיקה ואוכל, ביקשנו לא רק לומר דבר מה על מקומו של האוכל בחיינו, אלא גם על...

 
 
 
אבטיח / עמר נוי

חֲלוֹמוֹת מְשֻׁמָּרִים בְּמֶלַח יָם לְחִישַׁת הַגַּלִּים מִן שְׂפָתַיִם מִתְבַּקְּעוֹת: שַׁטְנוּ בְּרַפְסֹדֶת עֵץ אֲכוּלַת יְמֵי קַיִץ...

 
 
 

コメント


Frame 22-min_edited.png

כל הזכויות שמורות ל: ״חפוז - כתב עת לארוטיקה עברית״

bottom of page