רק עם פסטרמה / יחיל צבן

היא היתה אמורה להחזיק ביד ימין כריך עם סלט ביצים, אבל למזלה הרב, בזמן שאיצקו מרח את הסלט הלבן על המחצית התחתונה של הבגט, היא קיבלה הודעה בוואטסאפ מהבוס בזו הלשון, "בעצם לא בגט ביצים, פיתה פסטרמה".

 מצב רוחו המשובח של איצקו השתנה באחת למזופת כששמע שהזמנה שונתה ואמר שכבר מאוחר מדי לשנותה. אך כשכתבה דגנית לבוס, שאיצקו לא מוכן כי הבגט כבר מוכן, גילה הבוס הבנה וגדלות לב ואמר, תשלמי על שניהם ותשאירי את הבגט. 

 כשאיצקו שמע את הפתרון הוא נמלא שביעות רצון, ואמר שלוש פעמיים "ביצים בצד, קדימה פסטרמה," ושקד על הכנת הכריך חדש וניצל את ההזדמנות להגיד לה, תוך שהוא תולה מבט במורד צווארה, שבקרוב משמרת הצניעות תגיע גם לתל-אביב, ולכן מומלץ לה להתארגן בהתאם וזקף גבותיו פעמיים כמו שתי מרכאות שעירות סביב המילה "להתארגן" ואז שאל, "לשים סחוג?" 

"נראה לי שכן," ענתה דגנית.

 אבל איצקו הקשה, "של אשכנזים או של מזרחים?"

 ודגנית נאלצה לכתוב לבוס שוב, שאיצקו שואל אם חריף של אשכנזים או של מזרחים. והבוס שהוריה של אמו הגיעו מפרס והוריו של אביו הגיעו מגליציה, והאמין בקיבוץ גלויות ובכור ההיתוך כתב, "גם וגם" ואז הוסיף בוואטסאפ הבא בגבורה וירילית, "והרבה" ואיצקו במקום כפית לקח כף ומזג סחוג אדום וסחוג ירוק לתוך הפיתה, צרר בשקית נייר חומה ומסר לדגנית.

 מחכה דגנית המזכירה הצעירה למעלית, מחזיקה פיתה פסטרמה פוסט-קולוניאליסטית, והנה מצטרף אליה רענן חרמץ, האנליסט מהקומה החמישית, זה שעל ידו הימנית צמיד עור שחור תלת שכבתי שחרוט עליו בלייזר "אוהב אותך לנצח" ושראה את המטריקס יותר מתשע פעמים, כל פעם במצב צבירה אחר. אליהם מצטרפים עובד פלמוני מהקומה השניה ושתיים שלוש עובדות עם פנים מוכרות.

 צפוף בתוך המעלית. ועל אף שהמאוורר עובד במרץ, עיפוש חמצמץ מתפשט בה. המעלית נעצרת בקומה השניה והעובד הפלמוני מזנק החוצה. העיפוש לא מתפוגג אלא מתגבר. המעלית עולה ושוב נעצרת ונוסעים אחרים, נמלטים עוד לפני שדלתותיה נפתחות לרווחה. המעלית ממשיכה לטפס, אבל רק קצת, ונתקעת בין הקומה הרביעית לחמישית. המאוורר מצטרף לתקלה ומפסיק לפעול. האוויר דלוח ומחניק. הכתלים שחופו באריג דמוי מרבד, מאפיר ומאובק, שחלקו התחתון קרוע, וחלקו העליון דבלולי בד, עוטפים את הנשימה באדרת פרווה סינטטית. אך זהו רק קצה קצהה של הפורענות.

 רענן חרמץ הפריז אמש. עישן יותר מדי ג'וינטים ונתקף בשתיים בלילה במנצ'יס פראי, שגרם לו לעבור כארבה על המקרר, אבל לא היה הרבה במקרר כדי לעבור עליו מלבד קרטון חלב ופלפל זקן שעובש פשה בלחייו. גם המזווה למעט צנצנת כרוב חמוץ עתיקה היה ריק, אפילו לא חטיף אחד לרפואה. אז עמד כמו חמורו של בורידן בפני הדילמה, להזמין מאיזו המבורגריה ולחכות לפחות חצי שעה למשלוח או לצאת מהבית וללכת שלושה רחובות אל פיצוציה ולקנות שם שתי שקיות של צ'יפס ובקבוק בירה. לאחר כעשרים דקות של התלבטות, התקשר להזמין המבורגר, אבל המשלוחים הסתיימו. אז יצא לקנות תפוצ'יפס אבל מרחוק ראה שהפיצוציה סגורה ולכן חזר. לאחר התלבטות קלה, שם קיבתו בכפו, פתח את דלת המזווה, סובב את מכסה הצנצנת וטעם כזית מן הכרוב הכבוש, לא נורא כל-כך כמו שציפה, ולכן שלח מזלג, שלה כמה רצועות ואכלן במתינות דקה או שתיים עד שהתרוקנה הצנצנת. למחרת התעורר אפוף חמצמצות כאילו נרדם בתוך הצנצנת. לכן נכנס למקלחת, קירצף מעליו את הריח, ציחצח שיניו היטב, גרגר מים ירוקים בגרונו, משח את בתי שחיו בדואודורנט של פאקו רבאן והספיג את לחייו באפטרשייב יוקרתי של פאקו-ראבן לבש חולצה ומכנסיים שנטבלו בכימיקלים בניחוח לוונדר אצל דיאנה מהמכון לניקוי יבש ויצא לעבודה שבלבו, החלטה שהיום הוא מציע למזכירה הצעירה, דגנית, לצאת איתו, ויהי מה. אך מי שלמד על בשרו אכילת כרוב כבוש באישון לילה, יודע שלא ניתן להיפטר ממנו על ידי שטיפה חיצונית כל עוד תסיסתו הפנימית, מהבלת את הנשימה, זולגת אל הדם, נפוצה אל נקבוביות העור, הפולטות בתורן את כבשונו הנורא. 

 כאשר נכנס מר רענן חרמץ אל המעלית ופגש את דגנית הוא ראה בכך אות מבשר טובות, וכאשר נתקעה המעלית בין הקומה הרביעית לחמישית הוא ראה בכך אות משמיים. אך דקתיים אחר-כך כבר היה הפאקו ראבאן שבו משח את בשרו ומשחת השיניים שבה מירק את שיניו, מהולים בריח זיעה פיקנטי - תרכובת ארסית שאינה מקרבת לבבות, אלא אם כן הצד השני, במקרה, גם כרוך אחר כרוב כבוש, וגם זלל ממנו מלוא הפה במהלך הלילה. 

 בתוך קיטון הברזל המתנודד בין שמיים לארץ, ניצל מר רענן חרמץ את ההזדמנות. הוא הביט בעיניה של דגנית שלוחצת במצוקה על לחץ המצוקה והצהיר באבירות משפט שחשב עליו אמש, שגם מדגיש את גבריותו וגם את עדינותו: "תמיד הייתי פרפר פראי, נודד מפרח לפרח, אבל את השושנה עליה אני מוכן להתיישב."

 קל ללעוג לרענן חרמץ נוכח מגרעותיו המליציות, אבל כשהתווך שבו נעות המילים מאודה בכרוב כבוש, אפילו משורר בכיר, שזכה בפרסים והוזמן לפסטיבלים בינלאומיים, אינו יכול לעורר אהבה. נרתעת המזכירה לאחור, מתרחקת כמה שיותר מהמפגע הביופואטי. גבה נתקל בדבלולי פרוותה הסינטטית של המעלית, המשלחים גרד מרצד במורד הלחות המעופשת שמלחכת את עורה. נחנקת ממילות האהבה התוססות היא מצמידה את ידה הפנויה לחוטמה ולפיה. 

 אבוי, רענן חרמץ, מזהה את הצעדים לאחור ואת היד המליטה את פתחי הנשימה, כצורת התנהגות נרגשת של מי שחלומותיה התגשמו ובאו והוא ניגש אליה בגאון חושני, מרכין אליה את ראשו בחן נדיב, תופש את ידה ומנסה לנתקה מפיה כדי להעניק לה נשיקה ראשונה מני רבות. 

 בינתיים, המעלית חצי מתאוששת, ונשמטת חצי קומה. השניים נופלים. כעת כשהיא שרועה עליו, פנים אל פנים, ברור לו יותר שהיקום החליט לומר לו שהיא האחת. הוא מניח על עורפה את היד עם צמיד העור השחור התלת-שכבתי, שחקוק עליו בלייזר "אוהב אותך לנצח", מקרב את ראשה, עוצם את עיניים, משרבב שפתיים לנשיקה, בליית ברירה מניחה דגנית את הפיתה-פסטרמה על פיו והשניים מתנים אהבים.

 שפתיה של דגנית רכות וספוגיות, לשונה דקיקה וקרה כנקניק פסטרמה, פרוסת עגבניה נשמטת על שפתו העליונה. חרמץ פוקח את עיניו וזועק בבהלה. הזעקה פוערת את הלוע ואל התווך נשמט רוטב חריף אדום ירוק. 

 לא היתה יכולה להיות ראקציה יותר הטרוגנית בין שני מגיבים כמו החריף של איצקו והחך של חרמץ. ראשית, חרמץ, משפחתו מליטא, צאצא למשפחת רבנים המורגלת מאות בשנים בשורש החזרת ולא בפלפלת. שנית, חרמץ כולו היה מוכן לנשיקה, להתמסרות ולרכות, והוריד לכבודן את הגנותיו וחסמיו, והנה במקום חיזור קיבל חימצון חיזור. שלישית ואולי הגרוע מכל, גז אדיר של כרוב כבוש, תפס כל פינה פנויה בגופו. וכמו שלא מוסיפים שמן למדורה, כך לא מוסיפים סחוג חריף להתססה. אש גיהנום, רב מערכתית, הקפיצה את חרמץ על רגליו, הטיסה אותו החוצה כחץ מקשת, בעד הדלתות שנבקעו למענו. משם התפרץ אל תוך מבואת המשרד הרים באוויר את מיכל הפלסטיק גדול של מתקן המים המינרלים, כמי שמניף גביע אליפות, ועמד מתחתיו מניח למבוע לצנן את יקוד גרונו.

והנה על אף הטראומה, סוף טוב יהיה לסיפור. אמנם רענן חרמץ לעולם לא יזכה בלבה של דגנית, וצמיד העור השחור, התלת שכבתי, שחקוק עליו בלייזר "אוהב אותך לנצח", לעולם לא יהלום את המציאות. אבל אם תגיעו לאזור בעוד כמה שבועות, תוכלו לראות לראות את חרמץ ישוב על הספסל, ליד המכולת של איצקו, נוגס בזהירות ובאהבה בפיתה עם פסטרמה, רק עם פסטרמה.  

*מתוך הרומן "אושר או עושר".

יחיל צבן, חוקר ספרות, מלמד באוניברסיטת אמסטרדם. פרסם עד כה שני ספרי שירה ושלושה ספרי עיון. הרומן שלו "אושר או עושר" עומד לצאת בשנה הבאה.