סכינים / מאיה ויינברג

בִּתִּי

בִּטְנִי הָרַכָּה

מִיּוֹם הִיוַולְדְךְ אֲנִי חֲשׂוּפָה 

הוֹלֶכֶת מֵאֲחוֹרַיךְ בְּמֶרְחָק צֵל 

לִשְׁמֹר עַל עַצְמִי מִפְּנֵי 

מָה שֶׁעָלוּל לִקְרוֹת לַךְ.

שְׁלוֹמִי שֶׁאֵינוֹ נָתוּן בְּיָדַי,

אֶלָּא בְּרַגְלַיִךְ הַקְּטַנּוֹת

בְּגוּפְךָ הַמְּמַהֵר מִדַּי.

סַכִּינִים בְּכָל מָקוֹם

וְעוֹרֵךְ כֹּה רַךְ וּמֻכְרָח

לְנַסּוֹת.

אֵין מָקוֹם טוב לִקְבּוֹר בּוֹ

אֶת הַפַּחַד.

בִּטְנִי הָרֵיקָה שׁוֹאֶלֶת עָלַיִךְ, 

מָה הָעוֹלָם מְעוֹלֵל לַךְ

שֶׁאֵינֵךְ מְסַפֶּרֶת.

וּלְעֵת עֶרֶב, בְּרֹךְ הַשֵּׂעָר עַל הַכַּר 

אֲנִי נְחְנֶקֶת בְּחֶמְלָה

אֵין בִּי דַּי כֹּחַ לַהֲדֹף 

אֶת הָעוֹלָם.

סוֹפוֹ שֶׁיָּבוֹא לְגָעַת בַּךְ

וְאוּלַי מוּטָב לַךְ כָּךְ.

מאיה ויינברג היא אם לשלוש בנות, משוררת, רופאת חיות וחוקרת עטלפים. ספר שירים רביעי, אבן על אבן, רואה אור בימים אלה בהוצאת פרדס.