מתה לדפוק אקלר / איתי עלה פיט

על ספסל בפארק ציבורי בפריז ק' ו-י' יושבים דקות ארוכות, כרוכים זו סביב זה. אפה של ק' מלטף את אוזנו של י', ומבין שפתיה, ישר אל פנים האפרכסת שלו, בוקעת לחישה: "אני רוצה שתעשה אותי בכל תנוחה אפשרית." 

גיבוב ההברות "בזום דא-דא שטורמפפר" בוקע מפיו של י', פניו חיוורות כעין קליפת הביצה; הוא לא האמין שזה שוב קורה לו. 

ק' - גפיה משורגות סביב גופו של י' כגבעולי קיסוס - נסוגה ממנו. היא גולשת לקצה הספסל הברזלי ומקלפת ממנו בעצבנות שכבת צבע ירוקה. י' משפיל מבטו לקרקע ומסתכל בעיגולים שרגליו יוצרות בחצץ שמכסה את האדמה. על אחד מענפי עץ הערמון הגדול שעומד ליד הספסל מקננת יונה. ק' מביטה בה ונמלאת חימה. 

"ק'... אני מצטער."

ק' שותקת ומשכלת רגליה, ברך שמאל על ברך ימין.

"אמרת שזה לא בכוונה."

"זה לא. אני מבטיח לך שאני מנסה."

"אז תנסה חזק יותר." היא אומרת, מבלי להתיק מבטה מהיונה.

"אני מנסה הכי חזק שאני יכול."

שתיקה עצבנית עומדת ביניהם.

"אני מוטרד מזה בדיוק כמוך, חבל שאת חושבת רק על עצמך."

היונה פורחת מהקן. ק' מסבה פניה אל י' ונועצת בו מבט רותח. לחיה סמוקות, ושכבה דקיקה של דמעות נקווית על עפעפיה התחתונים.

ק' נעמדת. "לך תזדיין. אני הולכת לדפוק אקלר."

היא קמה והלכה בקו ישר, הכי ישר שהיא יכלה; לא היה לה ספק שהוא בוהה לה בתחת כשהיא הולכת משם. בגב ידה היא מחתה את הלחלוחית מעיניה, ובליבה ייחלה שיהיו לו ביצים כחולות לנצח. 

***

לילות אחדים קודם לכן – לאחר כמה חודשי זוגיות – הם שכבו עירומים במיטה אחרי הסקס, ולשניהם כבר לא היה ספק שהוא סטנדרטי להחריד. הם אהבו זה את זו ונהנו מחום הגוף אחד של השניה, אך תוך כדי הכרבולים והליטופים ידעו בחוש שאכזבה מסוימת רובצת יחד איתם על המיטה; פיל קטן שכב ספון ביניהם בחוסר נוחות. 

באותו לילה ק' הרימה את הכפפה. היא הסתובבה על הבטן ונשאה מבטה אל י': "יש לך פנטזיות?" 

י' ראה בעיניים שלה ברק שובב, חמקמק; הוא הבחין בו פעמים רבות בעבר. קול בראש אמר לו שמתחת לחזות המהוגנת של ק' מסתתרת חיית טרף קטנה ותאוותנית שהוא לא מצליח לספק. כל פעם שהוא זיהה את הברק בעיניה, הוא קצת התבייש; האם בעיניו קיים ברק שכזה?

"אני לא יודע," אמר. "אני חושב שאני אוהב שאת יורדת לי." 

עיניה התכהו בבת אחת, כאילו מישהו כיבה נורת חשמל מאחורי אישוניה. היא הניחה את ראשה חזרה על חזהו העירום, ומשכה בעדינות את השיערות שעל החזה שלו, אחת-אחת כל פעם.  

"אני הייתי רוצה שתדבר אליי מלוכלך. ושנעשה את זה במקום ציבורי." 

קצת אחרי זה ק' נרדמה בעודם חבוקים. י' נשאר ער, בעיניים פקוחות, והאזין לאוושתו העמומה של מאוורר התקרה.

***

מתישהו לאחר מכן היה מזג אוויר מושלם: השמש שלחה קרניים מלמעלה, הרוח ציננה את העוברים והשבים, והשמיים היו תכולים כל כך שהראש כאב. בשעת בין-ערביים הרקיע נמלא זהרורים רכים, כתומים וסגולים. 

ק' ו-י' התהלכו להם יחדיו במורד שדרה.

"עשיתי לך הפתעה," ק' אמרה מבלי להפסיק ללכת.

באותו יום היא נראתה מדהים וידעה זאת: היא לבשה שמלת קיץ מבד קל, שגילתה לא מעט מרגליה וירכיה, וחבשה בנדנה לבנה שהבליטה את שיערה הדבשי ואת גוון העור שלה, שאיכשהו נותר שזוף במהלך כל החורף. את החזייה היא הותירה על המיטה באותו בוקר; שדיה התנודדו לצדדים, והרוח הנעימה ליחכה בפטמותיה. מישהו בהה לה בחזה במשך כל כך הרבה זמן עד שהוא התנגש בתמרור, היא נשבעה בפני י' כשנפגשו בכיכר.

"איזו הפתעה?" י' שאל.

"קניתי לנו כרטיסים לפריז, יום חמישי."

השדרה התארכה ונמתחה הלאה והלאה. י' הרגיש לרגע שהיא לעולם לא תיגמר.

הוא נעצר ופנה לעברה. "מה זאת אומרת?"

"לא באמת קניתי, בעצם. אמרתי לדודה שלי מפריז שאני רוצה לבוא לבקר אותה. היא קנתה לנו כרטיסים ואנחנו גם נישן אצלה."

"את רצינית?"

"נשבעת."

"איזה לא נעים..." אמר י' תוך כדי שגירד בפדחתו, שהקרחת עשתה בה שמות זה מכבר.

"ממש לא לא נעים," ק' אמרה. בהחלט הייתה לה סיבה טובה להגיד זאת. דודתה הפריזאית, ל', הייתה במשך רוב חייה הבוגרים סוכנת צמרת של פרארי, ועשתה הון ממכירת הרכבים לפרנסי תרבות צרפת. כתוצאה מכך – ובצירוף ההון שירשה מבעלה המנוח זה מכבר, שהיה במקום העשרים וארבע לכתר הבלגי – הייתה דודה ל' מספיק עשירה בכדי להאכיל במשך עשור מדינה בינונית באפריקה.

ק' שילבה את זרועה בזרועו של י' והם המשיכו לצעוד. "יהיה לנו כיף," אמרה, "היא אישה מגניבה."

"טוב, אם את אומרת."

"וגם חשבתי-" עכשיו ק' הנמיכה את זרועה כך שתהיה כרוכה סביב אגנו של י'. "שתוכל לדבר אליי מלוכלך קצת. ואני ארד לך איך וכמה שתרצה." היא פרשה את כף ידה על מותנו וליטפה קלות מטה, בכיוון מפשעתו.

"זה לא יפריע לדודה ל'?" שאל י', קצת מובך.

"לא נראה לי. הבית שלה די עצום."

ביום חמישי לפנות בוקר הם טסו לפריז עם אל על. הטיסה התעכבה בשעה וחמישים דקות.

***

"ק'!"

דודה ל' בירכה את ק' בחיבוק גדול ובשתי נשיקות, אחת על כל לחי. י' הגיש לה יד ללחיצה.

"לא ככה עושים אצלנו," היא אמרה, משכה אותו בכתפיו ונשקה לו בלחיים. "שמעתי עליך הרבה, י'. תרגיש פה כמו בבית."

הם ישבו מסביב לשולחן במבואה, ודודה ל' הגישה להם קפה ועוגה ויין אדום. אחרי זה, ק' הכריזה שהיא מתה לדפוק אקלר; דודה ל' דחפה לידה שטר של עשרים אירו, שלחה אותם למגדנייה הקרובה לביתה, ושם זה קרה ל-י' לראשונה.

***

זה לא קרה לו במשך שנים, והיה מבחינתו בחזקת סוד כמוס. היום י' עוסק... ובכן, אנחנו לא ממש יודעים במה הוא עוסק, אבל אנחנו יודעים מה הוא עושה (כסף) וכמה (הרבה). אנחנו גם יודעים שהוא ניחן בשאפתנות מתונה בהחלט, ועל כן יש להניח שהוא לא מנהל או יזם או שום דבר מסוג זה. אפשר להניח שהוא מתכנת בוויקס. 

בכל אופן, הפעם הראשונה בה י' חווה אימפוטנציה מילולית לא הייתה במגדנייה פריזאית טיפוסית בקרבת ביתה של דודה ל'. לא. הפעם הראשונה קרתה באחת הכיתות הנמוכות, ב' או ג' או ד', בבית הספר היסודי בו למד (ייתכן שפרטי המקרה קריטיים להבנת הסיפור).

הילד י' היה להוט אחרי סיפורי התנ"ך - הגיבורים הגדולים של ילדותו לא היו רונאלדיניו, קאקה ומסי, אלא כלב בן יפונה, שאול המלך ואיוב. הגורל נתן לכוכבו הזדמנות ראשונה לדרוך כש-י' נבחר מבין כל תלמידי כיתתו לתפקיד הנציג בחידון התנ"ך השכבתי. 

בשבועות שקדמו לחידון, מטרתו היחידה של שיעור התנ"ך הדו-שבועי הייתה להכין את י' כמה שניתן לחידון, בכדי שיבריק בו ויזכה באקווריום דגי הזהב שהובטח לכיתה שתוציא מקרבה את אלוף התנ"ך הבית ספרי. ממש כמה ימים לפני החידון, כש-י' היה מלא בביטחון עצמי ובתקוות גדולות, המורה לתנ"ך פ' תפסה בידו של י' פתק (שהועבר אליו מחברו לכיתה, ד'. באורח מרגיז, המורה לתנ"ך פ' לא ראתה את העברת הפתק עצמו, ובכלל ד' ניחן בכשרון להתחמקות סדרתית מצרות).

המורה לתנ"ך פ' הייתה חמוצה, מאיימת למראה, גבוהה, גרומה, מקומטת מכף רגל ועד ראש. משקפי ראייה חרמשיים היו תלויים סביב צווארה על חוט, ומימין לשפה העליונה הייתה נעוצה לה שומה חומה. 

"ובכן, י', תרצה להקריא לכיתה מה רשום לך שם בפתק?"

בפתק היה רשום: 

תכתוב כאן את המשאלה שלך ותדחוף בקמטים של המורה לתנ"ך פ' ואולי המשאלה תתגשם...

***

"ובכן?" שאלה המורה לתנ"ך פ'.

ובכן, י' רצה להקריא את הפתק. באמת ובתמים, רצה. האוזניים שלו נהיו אדומות; לא מבושה, אלא מתאווה. הוא רצה להקניט באמצעות הפתק שהעביר לו ד' (שהיה, כפי שניתן להבחין, גם ילד שנון ביותר, אולי השנון בכיתה. אבל בטווח הרחוק זה לא שינה הרבה מבחינתו; היום, אפשר להניח, הוא מתכנת באמדוקס) את המורה לתנ"ך פ', שהייתה מכוערת ואכזרית ושהשומה שלה הרגיזה אותו מאוד. אך הוא לא היה מסוגל להוציא מפיו מילה.

המורה לתנ"ך פ': "ובכן?!"

"דסטי דסטי שווינג שווינג," בקע לפתע קול מגרונו של י'. כל העיניים בכיתה ננעצו בו בתדהמה; הוא הכניס את הפתק אל פיו ובלע אותו. אולי מיותר לציין, אבל בחידון התנ"ך הוא לא השתתף.

***

המגדנייה הקטנה שבקרבת ביתה של דודה ל' הייתה מלאת ריח מתוק של בצקים. ק' שילמה למוכר כמה מטבעות והוא נתן לה בתמורה אקלר בשקית נייר לבנה. 

בלי לצאת מהחנות אפילו, היא הוציאה את האקלר מהשקית והכניסה אותו באיטיות לפיה, מעגלת סביבו שפתיים בשרניות. לאט לאט, שיניה קרעו את עור האקלר, ופיה התמלא תערובת של בצק, זיגוג שוקולד וקצפת. היא נעצה את מבטה בעיניו של י' כאילו היא נועצת ציפורן בבשר. מאחורי הדלפק עמד המוכר ועל פניו תדהמה גלויה.  

"אני חושב שאת מחרמנת את המוכר," י' אמר.

ק' בלעה את תערובת האקלר הלעוס שבפיה. "ואותך?"

"מה אותי?"

"אותך אני מחרמנת?"

וזו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים ש-י' איבד את מילותיו. ק' הסתכלה לו עמוק בעיניים; תוך כדי שהיא נגסה באקלר בחושניות, הזין שלו התעורר, התמתח, וזיעה קרה החלה להיקוות במורד גבו.

מבטה לא סר מעיניו. היא שירבבה החוצה את לשונה, ליקקה טיפות קצפת מעל שפתיה, ואמרה: "אני רוצה כבר את הזין שלך בפה שלי." י', חסר מילים, התאפק לא לשלוח יד אל הזין שלו באמצע המגדנייה, ומפיו פרצו המילים "הארקן שטאט פלאצן."

גבותיה וידה של ק' נשמטו. מבטה כמו התכווץ. המלצר כחכח בגרונו, הניח על הדלפק צלוחית ועליה כוסית אספרסו, ונבלע אל תוך המטבח. ק' ו-י' נשארו בחלל המגדנייה, לבדם.

***

כפי שכבר סופר, זה קרה לו שוב בפארק. משם י' חזר לדירה, חפוי ראש, ומצא את דודה ל' ישובה בפינת הסלון על כורסת קטיפה ירוקה, מעלעלת במגזין רכב. מעל הכורסא היה תלוי תצלום גדול וממוסגר של דודה ל' לוחצת את ידו של מיכאל שומאכר.

דודה ל' הרימה מבט אל י' וראתה שהוא טרוד מאוד. 

"י' יקירי!" היא הסירה את משקפי הקריאה. "מה שלומך?"

"בסדר. ק' חזרה?"

"לא." דודה ל' קיפלה את המגזין והניחה אותו על שידת הקריאה. "קרה משהו? אתה נראה כאילו הגישו לך דג מקולקל."  

י' נשען על הקיר בכתפיים שפופות ושתק. מבלי לדעת מה יאמר לדודה ל', הוא הרכין מבט ובהה ברגליו.

"בוא," אמרה דודה ל', "בדיוק פתחתי בקבוק בוז'ולה. תמזוג לנו שתי כוסות וספר לי מה קרה."

וכך היה; י' ניגש למטבח, הוציא מהארונית שני גביעים דקי-רגל ומזג אליהן מהיין האדום, שעל פי הריח שנדף ממנו נשם לפחות עשרים דקות; הוא חזר הלך לסלון, התיישב על יד הדודה ל', ואחרי שהשיקו כוסות ואמרו לחיים, הוא סיפר לה הכל; הוא סיפר על הסקס הבינוני שלו ושל ק', על שיחת הפנטזיות במיטה, על התאווה של ק' לדיבור מלוכלך בציבור ועל האימפוטנציה המילולית שלו, שהתפרצה אחרי שנים. הוא הרחיק לכת ואפילו סיפר לה על המורה לתנ"ך פ' והחבר לכיתה ד' ועל חידון התנ"ך שלא השתתף בו.

דודה ל' הקשיבה לא מבלי להסיט מבטה מעיניו. היא הניעה את הכוס בתנועה סיבובית עדינה, מערבלת את הנוזל הארגמני שבתוכה.

"תראה מה נעשה," אמרה. "היום אקח אתכם למסעדה ונשתה אפריטיף. אחר כך אלך לי לדרכי. אחרי שאלך, אתה תקרא למלצר, ותזמין אויסטרים ושני גביעי שמפניה. תאכל אויסטר, תשתה לגימה נאה מהשמפניה, ותחכה שלוש דקות. אחרי זה – אני מבטיחה – הכל יתקתק כבר מעצמו."

י' לגם מהיין והביט בדודה ל', מבולבל. "אויסטרים ושמפניה? זהו?"

דודה ל' צמצמה אליו מבטה, וחיוך קל התעקל בקצה שפתיה.

"אל תדאג," אמרה. "רק תעשה מה שדודה שלך ל' אומרת, והכל יהיה בסדר."

דודה ל' דחפה לכיסו של י' שני שטרות של מאה אירו ושלחה אותו אל החייט. בשעה שש וחצי י' כבר היה חנוט בטוקסידו, ישוב סביב שולחן עגול מכוסה מפה לבנה, ומצדדיו שני כיסאות ריקים.

***

כשדודה ל' ו-ק' נכנסו אל המסעדה, י' דחק את כיסאו מעט אחורה ונעמד. הן עמדו בפתח המסעדה בזרועות שלובות; ק' לבשה שמלת משי כחולה, דקת גזרה וחשופת גב, ואספה את שיערה בצמד סיכות יפניות. דודה ל' לבשה שמלת ערב שחורה, עטתה על ידיה כפפות משי ועל כתפיה נח של מפרוות צובל.

את דרכן לשולחן עשו הנשים בלווית המלצר הראשי, שהושיב את דודה ל' בכיסאה. י' חיקה אותו, וגרר קלות אחורנית את הכיסא הנוסף בכדי לעזור ל-ק' לשבת. 

דודה ל' הניחה את אצבעותיה על אמתו של המלצר ופנתה אליו בצרפתית: "נפתח בשלוש כוסות שארטרז, בבקשה." המלצר הנהן אל דודה ל', וכעבור דקה קצרה חזר עם מגש ועליו שלושה גביעי ליקר, מלאים בנוזל ירוק וצלול.

אחרי שהשיקו כוסות ואמרו לחיים, דודה ל' עטתה על פניה ארשת חביבה של זקנה תמימה, ובמשך כרבע שעה ניצחה על שיחת חולין טרחנית, מדויקת להפליא; היא שאלה את י' על עסקיו בוויקס והתעניינה בפרויקטים שהוא לוקח בהם חלק, שאלה את ק' לגבי עבודה כעוזרת משפטית, והאם יצא לה להיתקל בתיקים מעניינים לאחרונה, והאם הבוס שלה הוא מטרידן מין סדרתי כפי שהשמועות מספרות, ואז שאלה מה הם עשו עם הכלב, האם שמו אותו בפנסיון או שנתנו למישהו אחר לשמור עליו, ואם כן האם שילמו לו, וכמה, והאם הכלב צורך גם אוכל אלרגני או מסתפק באוכל רגיל.

במשך כל אותה שיחה, י' הביט מידי פעם ב-ק' ואחז את ידה בידו. היא לא התנגדה וניכר שמבטה התרכך, אך הוא ראה שבעיניה עוד נותרו חלקים מהמיאוס והאכזבה שחשה כלפיו בצהריים. במוחו הוא חזר על המנטרה; 'אויסטר ושמפניה, הכל יהיה בסדר, אויסטר ושמפניה, הכל יהיה בסדר'. הוא הרגיש את המעיים שלו מבעבעים.

דודה ל' לגמה לגימה אחרונה מהמשקה וקמה ממקומה. "ובכן, אני אגיד שלום לשף ואז אלך לי לדרכי. תודה על השיחה, תהנו לכם בהמשך הערב. כשתסיימו, רק תגידו למלצר לרשום את החשבון על שמי."

היא הלכה לה לדרכה והשאירה את ק' ו-י' לבדם סביב השולחן.

"רוצה אויסטרים?" השאלה נמלטה מפיו של י' כארנבת ממאורתה.

"תזמין מה שאתה רוצה," היא הפטירה ברפיון.

כעבור שלוש דקות, נחו על המפה הלבנה שני גביעי שמפניה גבוהים, ודלי קרח ובו שמונה אויסטרים. י' הרים בידו את גביע השמפניה וחייך אל ק'. הם השיקו כוסות ושתו מהשמפניה. 

כעבור שלוש דקות, צמרמורות חמימות התחילו לעבור לאורך כל גופו של י'; דגדג לו ברקות ובאצבעות ומתחת לביצים ובכפות הרגליים. תחושה מוזהבת התפשטה בכל גופו; הוא הסתכל על ק', וחשב שהיא קורנת כמו השמש.

"תשקי אותי באויסטר."

"מה?"

י' שלח יד לדלי ותפס באצבעותיו אויסטר. הוא הושיט את ידו לעבר ק' וסימן לה בעיניו. 

הברק בעיניים של י' היה זר ל-ק'. מהוססת אך סקרנית, היא לקחה את האויסטר מאצבעותיו לאצבעותיה. היא קירבה את את הצדף לשפתיו, ו-י' ינק לקרבו את הרכיכה בקול שאיבה. הוא בלע וליקלק את שפתיו. "ככה אני רוצה לעשות לכוס שלך."

ק' הסתכלה עליו בחוסר הבנה משושע. גבותיה שוב התרוממו מהר.

י' המשיך לדבר בלחישה נוקשה, כאילו שד מדבר מגרונו. "אני רוצה לזרוק אותך על השולחן, להעיף ממך את התחתונים ולשתות לך את הכוס. אני רוצה לתקוע בתוכך את הלשון שלי ולהיות עמוק בתוכך, כל כך עמוק עד שתרגישי אותי בבטן שלך."

הוא התקרב אליה; מרפקו הימני נשען על השולחן, ובאצבעות ידו השמאלית תפס את פטמתה מבעד לשמלה. הוא רכן אליה ולחש באוזנה: "אני הולך לצבוט את הפטמות הקטנות שלך עד שתצעקי."

י' הביט אל ק' וראה שהיא נושכת את שפתה התחתונה. "אל תעצור," היא לחשה לו תוך כדי שהביטה אליו. מולם, המלצר הגיש לאחד השולחנות שתי מנות של פילה מיניון.

"את רטובה כבר?" הוא לחש לה תוך כדי שאצבעותיו צובטות את פטמתה. ק' לא ענתה, רק הביטה בו ושלחה את ידה השמאלית לעבר הכוס שלה, שבער כמו מדורה. היא הוציאה משם אצבע דביקה, בוהקת מנוזל חם, והגישה אותה אל הפה של ק', שמצץ את האצבע כמו סוכריה על מקל.

היא הוציאה את האצבע וניגבה אותה במפית בד לבנה. "הפטמות שלך כאלה קשות," הוא לחש בעודו ממשיך למשש אותן מבעד לשמלה. "והזין שלך?" היא פלטה, כמעט בנשיפה. "הוא קשה?" 

י' הביט בה מקרוב; הוא היה יכול לחוש על פניו את הבל פיה. "הזין שלי קשה כמו באגט." היא ליכסנה מבט לעבר מפשעתו וראתה קו ארוך בולט על פני הבד, נחש מתחפר מתחת לחול. היא קפצה את אצבעותיה סביב קצות מושב הכיסא, ו-י' הרגיש איך היא מתפתלת. 

ק' הסירה ממנה את ידו וקמה מהשולחן, תוך שכתפה מתנגשת בסנטרו של י'. היא הביטה בו בחיוך רחב ובעינים קורנות, ליטפה את הלחי שלו, וצעדה אל עבר השירותים בקו הכי ישר שהיא יכלה.

בלי להביט באף אחד סביבו, י' נעמד והלך אחריה.

***

"בוא כבר!" 

היא תפסה בדש המקטורן של הטוקסידו שלו כשנכנס לחלל השירותים המפוארים, ומשכה אותו אל תוך אחד התאים.

ק' נעלה את מנעול הדלת והצמידה את י' לקיר השיש השחור. היא נצמדה אליו, תפסה בידו והטמינה אותה מתחת לשמלתה, בין רגליה. י' העביר את אצבעותיו על שפתיה התחתונות והרטובות, ואנקת עונג בקעה מגרונה כשהוא צבט לה את הדגדגן. זרזיפים דביקים זלגו במורד ירכיה. 

ק' ו-י' התנשקו בתאוותנות, לשונותיהם משתרגות כמו שני צלופחים בקטטה. בזמן ש-י' המשיך להרטיב את אצבעותיו בכוס הלח של ק', היא הנמיכה את ידה וליטפה את הבליטה שבקדמת מכנסיו. מיד כשנגעה שם, י' גנח וכמעט קרע את שפתה התחתונה של ק' בנשיכה. היא פתחה את אבזם החגורה שלו, וכרעה על שתי ברכיה תוך כדי שהפשילה את מכנסיו. 

ק' הסתכלה מלמטה על י', שהביט אליה בשפתיים נשוכות. היא הישירה מבטה; מול פניה עמד הזין שלו, זקוף כמו האייפל, מביט עליה בעינו האחת. היא אחזה בידה את הזין שלו, מצצה קלות את הקודקוד, והעבירה אותו על לחיה בליטוף. היא קירבה אליו את פיה, הערתה שלולית רוק ישר על הקודקוד והתחילה למרוח אותה באגודלה. כשהזין היה כולו רטוב ו-י' גרגר בחתוליות, ק' החליקה אל תוך פיה את הזין שלו, שנעלם כמו רכבת שנכנסת למנהרה. י' המשיך לגרגר, ואחז בידו הימנית את שיערה של ק'. "היי!" היא קראה וסטרה לידו. "ידיים על הקיר," היא אמרה, כשהזין שלו עדיין קצת בפה שלה. "אל תפסיקי," י' אמר כשהצמיד את כפות ידיו אל השיש הקר, משאיר עליו טביעות אצבע דביקות. הוא המשיך למלמל 'אל תפסיקי' בזמן ש-ק' חזרה לשאוב את הזין שלו והניעה את ראשה הלוך ושוב, הלוך ושוב, אוחזת ביד אחת את שורש הזין שלו וביד שניה חופנת את אשכיו. היא המשיכה להניע את הזין שלו בפה שלה, להרטיב אותו בין שפתיה, והרגישה איך הוא מתחמם ומתנפח. בזמן שהזין של י' התנועע בפיה, היא שלחה את אצבעה הרחק ונעצה אותה בפי הטבעת שלו. "פאק," הוא גנח בקול ואצבעותיו התכווצו, כמנסות לקמט את הקיר. הירכיים של ק' כבר היו רטובות לגמרי. אל תפסיקי, י' המשיך למלמל, אל תפסיקי, והיא לא הפסיקה עד שהזין שלו התפוצץ בתוך הפה שלה בשפריץ ממושך, שמילא את חלל הפה שלה בזרעו.

ק' ישבה על אחוריה, נשענה במרפקה על האסלה וירקה לתוכה את הנוזל. היא הסתכלה ב-י' וראתה אותו מחייך ומתנשף, כאילו סיים לרוץ מרתון. היא הסתכלה שוב שוב על הצלופח שלו; דמעה לבנבנה בודדת נחה על עינו. היא ליקקה אותה בקצה לשונה, סידרה את שמלתה ונעמדה. 

"אל תשכח להוריד את המים," היא אמרה לו ויצאה מתא השירותים, כבר לא מתאמצת ללכת בקו ישר.

מאחוריה, היא שמעה קול צועק: "תזמיני עוד אויסטרים!"

***

המזוודות כבר היו ארוזות וחיכו לצד הדלת. דודה ל' ו-ק' התחבקו חיבוק ארוך, שבסופו כל אחת הבטיחה לשנייה שהן יתראו בקרוב.

"אני תכף אגיע," אמר י' ל-ק', שיצאה עם מזוודתה מהדלת והלכה לחכות למונית. 

"דודה ל', תודה." אמר י' ונשק לדודה הזקנה בשתי לחייה. 

"אין בעד מה, יקירי," ענתה חלושות דודה ל' באוזנו בזמן שחיבקה אותו. 

"לפני שתלך," אמרה דודה ל', "אני רוצה לתת לך משהו קטן." היא שלפה מכיס מכנסיה בקבוקון קטן. "זה מה שאני לוקחת נגד השיגרון. מתנה ממני ומהשף. אם יתחשק לך שוב אויסטרים ושמפניה, אתה מוזמן להשתמש בכמה טיפות, אבל אני לא בטוחה שתהיה חייב."

גבותיו של י' התקמטו. הוא הביט בבקבוקון שבידה, ושוב הביט בה.

"אין לך על מה להתייסר, חמוד," אמרה ונשקה לו שוב בלחייו. "לא יזיק לך להשתחרר קצת."

דודה ל' הניחה את הבקבוקון בכף ידו של י' וסגרה את אצבעותיו. י' טמן את הבקבוקון בכיסו, לקח את המזוודה ויצא מהדלת. 

לפי מה ששמענו, המילים לא הלכו לו לאיבוד יותר לעולם.

איתי עלה פיט, בן 23, חבר מערכת ועורך בהוצאת תשע נשמות, מוכר ספרים משומשים בחנות ב' ספרים, קורא, כותב ומפנטז לצרכי הנאה ופרנסה.