בגיליון השמיני של כתב העת חפוז, שעוסק בשילוב הכה מתבקש של ארוטיקה ואוכל, ביקשנו לא רק לומר דבר מה על מקומו של האוכל בחיינו, אלא גם על האופן בו הוא מוצא את דרכו לשפה שלנו, למיניות שלנו, לתשוקות ולדחפים שלנו, לסטיות שלנו ולתרבות שלנו.
העיסוק באכילה בהקשר תרבותי קיים מראשית ימי התרבות האנושית. בסיפור הבריאה - חווה מפתה את אדם בתפוח תמים למראה, שמאז הפך בתרבויות רבות למושא פיתוי, וכמובן, איך אפשר שלא להזכיר את יעל, שגרמה למותו של סיסרא בכך שהשקתה אותו בחלב. בהמשך, הקשר בין אוכל ומין המשיך להעסיק פילוסופים, חוקרי תרבות ופסיכולוגים. ז'אק לאקאן, אחד מאבות הפסיכואנליזה, הצהיר בסמינר שהעביר בשנת 1962, כי ״זה שאוכל, אף פעם אינו לבד״. לדבריו, ברגע שאנו אוכלים, אנו תמיד אוכלים ״מישהו״, ולא ״משהו״. הווה אומר, אנחנו תמיד אוכלים בתוך קונטקסט תרבותי, עם הזדהויות והקשרים, ולכן, כשאנו מכניסים לגופנו מזון, זהו למעשה אף פעם לא רק המזון לבדו (מזכיר לכןם מישהו?).
בנוסף, ניתן לראות את הקשר ההדוק בין מין ואוכל בתרבות הפופולארית, בין אם דרך הקבלה הולכת וגוברת של מזונות רבים לאיבר מין נשי או גברי, ההשוואה המוכרת בין מין מזדמן (סטוץ) לג׳אנק פוד, הסרטים והפרסומות שמקיפים אותנו (תוכניות ריאלטי לדוגמה, שם השף הקשוח הוא סמל התשוקה והמשיכה, הוא זה שיודע לדבר ולגעת באוכל ״כמו שצריך״) , וכמובן כניסתם של מגוון מאכלים לחדר המיטות.
כיאה לגיליון שעוסק באוכל, הגיליון השמיני הוא ״השמן״ ביותר שהוצאנו עד כה, והוא כולל כ-17 יצירות - שירים וסיפורים קצרים.
אנו מקוות לעורר דרך היצירות שבחרנו את התיאבון, הלב והרוח.
מערכת חפוז
Comments