איפה שנגעת בי ז’אן / לורן מילק

אֲנִי עֲדַיִן מַרְגִּישָׁה אֶת הַשֶּׁלֶג

מְדַגְדֵּג אוֹתִי בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם

וּבַחֲרִיצֵי הַדַּגְדְּגָן,

אֵיפֹה שֶׁנָּגַעְתָּ בִּי זָ'אן,

אֵיפֹה שֶׁרָכַבְתָּ בִּי

כְּשֶׁעַפְנוּ עַל סוּסִים כְּחֻלִּים

וְיָדֵינוּ מְנוֹפְפוֹת,

נְזִירוֹת בִּגְלוּיוֹת מַחְזִירוֹת אוֹתִי אֵלֶיךָ, זָ'אן.

אַתָּה יָפֶה כְּמוֹ תְּשׁוּקָה עֲרוּפָה

אֲנִי עֲדַיִן מַרְגִּישָׁה אֶת הַיַּיִן

שֶׁנָּגַע בְּזִיזֵי פִּי וּלְשׁוֹנִי,

כְּשֶׁנִּשַּׁקְתָּ אוֹתִי בִּגְרוֹנִי הָאָרֹךְ כָּל כָּךְ, זָ'אן.

אֲנִי יְשֵׁנָה עַד הַיּוֹם עֵירֻמָּה

מִתְכַּדֶּרֶת כְּמוֹ חָתוּל עַצְלָן,

אֲבָל זֶה לֹא הָיָה אִתְּךָ מְסֻכָּן,

אֵיפֹה שֶׁנָּגַעְתָּ בִּי זָ'אן.

אֲנִי זְרוּעָה בְּאַדְמַת אֵשׁ אֲדֻמָּה,

מַפְרִיחָה אֶצְבְּעוֹת שׁוֹשַׁנָּה

וּפְרָחִים בְּטַעֲמֵי מַרְמֵלָד קְלוּעִים

בִּשְׂעָרִי הַיַּסְמִינִי,

שָׁרִים לְךָ שִׁירֵי שֶׁלֶג קְדוֹשִׁים,

מְנַשְּׁקִים לְךָ מַלְאָכִים מְשֻׁמָּשִׁים,

וַאֲנִי רוֹחֶצֶת בִּדְמָעוֹת אֲפַרְסֵקִיּוֹת מִשִּׂפְתֵי הָעַיִן